"אם ברצונך שאחרים יהיו מאושרים, נהג בחמלה. אם ברצונך שאתה תהיה מאושר, נהג בחמלה"

(טנזין גיאטסו)

בשנים האחרונות זוכה מושג החמלה לתשומת לב רבה בעולם. חמלה-עצמית  (Self-Compassion) היא גישה בריאה ליחסים עצמיים הכוללת הכרה וקבלת המציאות כמו שהיא והגברת היכולת להגיב ביעילות בכל מצב נתון.

 חמלה-עצמית היא היכולת להיות טוב אל עצמך, היכולת לקבל את עצמך ולא לשפוט ולבקר. חמלה עצמית היא יכולת הקיימת בכל אחד מאיתנו והיא המפתח לחיים שלווים יותר, מאוזנים יותר, חיים מאושרים יותר.

 חמלה-עצמית מאופיינת בגישה נדיבה ומטיבה כלפי העצמי והאחר, סובלנית למצוקות, לחולשות ולפגמים האישיים ושל האחר, להבדיל מגישה ביקורתית או שיפוטית; הוכחה מחקרית כמחזקת חוסן אישי ואת יכולת ההתמודדות במצבים בלתי נעימים או מלחיצים, מסייעת להעלאת המוטיבציה לשינוי והגברת הנכונות לקחת אחריות. איכויות ההרגעה העצמית של החמלה-העצמית נחשבות כמעוררות יכולות גדולות יותר לאינטימיות, וויסות יעיל של רגשות, חקירה והתמודדות מוצלחת עם הסביבה. תרגול חמלה-עצמית קשור עם התפתחות תחושה של איזון, בהירות, "רגליים על הקרקע", פתיחות, שמחה, חוכמה, יצירתיות, חופש, גיבוש ציפיות עצמיות מציאותיות, פיתוח גבולות יעילים ואיזון בין צרכים. טיפוח והרחבת החמלה-העצמית מעניקים משאבים המפתחים תמיכה עצמית ועמידות גדולים יותר וחוויות של שביעות רצון, בחיים ובעבודה, מונעים שחיקה ומעצימים את דרך הענקת הטיפול החומל.

 חמלה-עצמית להנעת תהליכי שינוי בשיטה ייחודית לטיפוח והרחבת החמלה (חמלה לעצמי ולאחרים) באמצעות דיאלוג ותקשורת אישית ובינאישית מקדמת וחומלת. השיטה משלבת גישות פסיכולוגיות שונות (מערביות ובודהיסטיות) וכלים (תרגול גוף, מחשבה ונפש) להתמודדות עם קשיים ואתגרים בחיים.

  עלינו:

מיטל רונן

BA בפסיכולוגיה MA בהנחיית קבוצות, דוקטורנטית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל שבשומרון (מחקר ליצירת התערבות קבוצתית מבוססת חמלה לאנשים עם מוגבלות נפשית). מתמחה בשיקום, הנעת תהליכי שינוי בצוותים מקצועיים, הורים, בני נוער, אנשים בעלי מוגבלות נפשית ואוכלוסיות שונות נוספות והכשרת מנחי קבוצות.

20 שנה של עבודת טיפול ושיקום נוער בסיכון/קצה הפגישה אותי עם כל מיני מצוקות וסבל, עם התנהגויות ותפישות קשות וקיצוניות. בהמשך, עבדתי גם עם אוכלוסיות אחרות בוגרות, גם לא קיצוניות, בעלות קשיים שונים. נתקלתי באין ספור מונחים פסיכולוגיים בחיפושיי להגדיר את מה שאני עושה בניסיונותיי לעזור ולהקל, אך אף אחד מהם לא היה לי מדויק: 'הערכה עצמית' התמקדה בהשוואה חיצונית... לא לזה התכוונתי. 'אהבה עצמית' התמקדה יותר מידי בעצמי וייצרה סוג של נפרדות... גם זה - זה לא בדיוק.  'העצמה עצמית'... שוב, גם זה מעצים את העצמי ואולי לעיתים על חשבון האחר.. . סוג של 'קבלה עצמית'... גם לא.. כי זה רק חלק מהדרך, יופי לקבל אבל יש דברים שרצוי לשנות.

במהלך התואר השני, התוודעתי למושג חמלה עצמית - שילוב בין הכרה וקשב עצמי (התקרבות לעצמי, לערכים שלי, לאמונות שלי, לרגשות ולתחושות, הכרה במחשבות המנהלות אותי - לא עוד האוטומט.., יכולות ואיכויות) דרך דיאלוג פנימי תומך (שיח פנימי מקדם עם העצמי על כל פניו בכדי שיוכל להיווצר שינוי, להבדיל מהלקאה עצמית, יצירת מסיכות וחומות, התעלמות או הדחקה) ואנושיות משותפת (אותה אחריות בבחירות שאנחנו עושים מתוך ההבנה כיצד אנחנו משפיעים ומושפעים מהאחרים שסביבנו). זה זה!!! לזה התכוונתי!!! איכות תודעתית של חמלה עצמית!!! כל כך התרגשתי ששיניתי מסלול, חקרתי לתזה קבוצות להרחבת החמלה-העצמית, פיתחנו שיטה והתחלתי להנחות קבוצות לטיפוח והרחבת החמלה-העצמית, סדנאות והשתלמויות מורים. לאור עבודתי בשנים האחרונות עם אוכלוסייה של בוגרים בעלי מוגבלות נפשית, כיום אני דוקטורנטית של בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל שבשומרון, במטרה ליצור התערבות קבוצתית מבוססת חמלה לאנשים עם מוגבלות נפשית, לקידום מערכות יחסים (עם עצמם ועם אחרים).

 
יפית אורבך

 B.Ed בחינוך, MA בהנחיית קבוצות (תזה בנושא קבוצות חמלה עצמית), דוקטורנטית בחוג לייעוץ והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה (מחקר בנושא חמלה עצמית אצל הורים), מנחת קבוצות לטיפוח והרחבת החמלה עצמית למבוגרים.

 מזה 18 שנים שאני עובדת עם ילדים בגילאי גן וביה"ס והורים. במהלך עבודתי חיפשתי כלים לחיים מאוזנים ומאושרים יותר עבורי ועבור הסובבים אותי. העבודה עם ילדים והורים האירה לי הצורך האנושי להתגבר על הקשיים בחיים ולהיות מאושרים. ההתנסות בקורסים של מדיטציית ויפאסנה חידדו לי את ההבנה שחמלה ואהבה הם הדרך לחיים מאוזנים ומאושרים יותר.

 הטיפול בילדים באמצעות בעלי חיים, מזה 11 שנים, חשף אותי למידת האהבה והחמלה הקיימת בנו עבור כל אחד, בין אם הוא בן- אדם ובין אם הוא בעל חיים. לימודי התואר השני בהנחיית קבוצות חשפו אותי לכוחה של הקבוצה הטיפולית ולמחקרה הנרחב של ד"ר קריסטין נף בנוגע לחמלה עצמית. שני אלו יחדיו העירו בי את התשוקה לחקור ולכתוב תזה על חמלה עצמית. כתיבת התזה והעבודה עם קבוצות בגישה חומלת העשירו והבהירו כיצד אפשר לטפח חמלה ואהבה בכל אחד מאיתנו וכיצד אפשר לחיות חיים מאוזנים ומאושרים יותר.

 גיליתי שבאמצעות תרגול להרחבת החמלה אפשרי לחוות תודעה מתבוננת, מקבלת, לומדת ואוהבת, להבדיל מתודעה ביקורתית שיפוטית ומלאה בהאשמה עצמית. בעקבות תובנות אלו בחרתי להמשיך לחקור את תחום החמלה ולכתוב דוקטורט בנושא חמלה עצמית ככלי לוויסות רגשות אצל הורים. אני מאמינה בכל ליבי שאם רק נצליח לטפח את האהבה והחמלה שבכל אחד מאיתנו, נוכל לעשות שינוי משמעותי בחיינו ובחיי הסובבים אותנו.